החלטה בתיק בפ"ת 1594-09-12

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עברה של הפקרה אחרי פגיעה בניגוד לסעיף 64 א (א) לפקודת התעבורה. המבקשת הגישה בקשה לפסילה עד לתום ההליכים כנגד המשיב.בגין בקשה זו ניתנה ההחלטה הנוכחית.

המבקשת מבססת את בקשתה על חומרת העבירה ועברו של המשיב.

מנגד טוען המשיב כי לקצין הפוסל כלל לא הייתה סמכות לפסול את רישיון הנהיגה באופן מנהלי ומשכך אין מקום להמשיך את הפסילה. עוד טוען המשיב כי בשעת האירוע הוא לא היה ער לפגיעה בנפגעות דבר שעתיד להתברר בתיק העיקרי.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי קימות ראיות לכאורה לביצוע העברה. זאת נוכח הראיות הקיימות בתיק של הודעות הנפגעות בתאונה, עדי ראיה שראו את התאונה, עבודת הבוחן שחקר את התיק. טענת המשיב כי לא הבחין בקרות התאונה היא טענה שצריכה להתברר בהליך העיקרי. בשלב הנוכחי ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לעברה של הפקרת נפגע לאחר תאונה.

לעניין הטענה של ב"כ המשיב כי לא הייתה סמכות לקצין לפסול את המשיב. סעיף 47 קובע כדלקמן:

פסילה בידי קצין משטרה

47.        (א)בסעיף זה, "קצין משטרה" - קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה.

(ב) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רשיון הנהיגה שלו.

אכן למקרא הסעיף ניתן לקבוע כי הקצין לא היה מוסמך לפסול את הנאשם בגין עברה של הפקרה. וכך גם נפסק בע"ח 21462-03-12 שהגיש ב"כ הנאשם לבית המשפט. אולם, באותו פסק דין המצב היה הפוך. בשלב בו נפסל המשיב לא היו ראיות לגרימת התאונה ולקצין לא היה יסוד לקבוע כי קיימת אשמה כל שהי כנגד המשיב באותו מקרה. בתיק שלנו בשלב החקירה סבר הקצין כי הנאשם היה זה שגרם לתאונה. וכך גם המשיב הוזהר בחקירתו. "סמוך לבית 98 סטיית ימינה ופגעת באופניים שנסעו מימינך בכיוון נסיעה זה ולאחר מכן עזבת את המקום מבלי למסור פרטים ומבלי להגיש עזרה. הינך חשוד בגרימת התאונה ובגרימת חבלה של ממש ואי מסירת פרטים ובאי הגשת עזרה". גם בדו"ח השימוע נרשם כי העבירה בגינה קמה עילת הפסילה "נהיגה בחוסר זהירות סטית מנתיב נסיעה גרמת חבלה של ממש, אי הגשת עזרה, עזיבת מקום תאונה". בנסיבות האמורות הנאשם נפסל למשך 60 יום. הנאשם לא ערר על החלטת הקצין ופסילה זו הסתיימה זה מכבר. על פניה כיוון, שבשעה שנפסל הנאשם מנהלית הרי שהוא הואשם בעבירה של גרימת תאונת דרכים תוך גרימת חבלה של ממש. לכאורה לא נפל פגם בהחלטת הקצין ולו סבר המשיב כי נפל פגם בהחלטה היה עליו לערור על כך. לימים התיק עבר לפרקליטות ולאחר בחינת הראיות החליטה המבקשת להעמיד את הנאשם לדין בגין עבירה של הפקרת נפגע.

מקור סמכותו של בית המשפט היא מסעיף 46 לפקודת התעבורה.

פסילה עד גמר הדין

46. היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רישיון נהיגה או בעל רישיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43, 44, ו-44א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרשיון מהחזיק בו - רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברישיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 50-48.

מקור סמכותו של בית המשפט לפסול את הנאשם הינה סעיף 46 לפקודה. סעיף זה שיקולי הפסילה הם שונים והם מתייחסים לאפשרות להטיל על הנאשם עונש פסילה.

לנאשם מיוחסת עבירה חמורה מאד ומכוערת של הפקרת פצועים לדמם על הכביש. במזל תוצאות התאונה הן כפי שהן בתיק. זאת נוכח הפגיעות הקשות אותן עברה הנפגעת בן שושן לימור. מדובר בשברים מרובים ובדימום. למזלה של הנפגעת במקום, עברו אנשים אחרים שראו את האירוע וקראו לכוחות ההצלה. מצבה של הנפגעת היה קשה ולא נגרמו תוצאות חמורות יותר.

הנאשם נוהג משנת 2006 ולחובתו 17 הרשעות קודמות. רוב העבירות הינן מסוג ברירת משפט.

לנוכח כל האמור ולאור חומרת העבירה במיוחד, העובדה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב בעברת הפקרה, מצאתי כי יש מקום לקבל את הבקשה ולקצוב את תקופת הפסילה למשך 6 חודשים החל מיום 13.09.12.

מזכירות נא להודיע תוכן ההחלטה לצדדים.

תיק החקירה יועבר למזכירות, הפרקליטות רשאית לקבלו במזכירות.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: